זה קיים מאז 1805, אז מכסחות הדשא היו ידניות, לא מונעות.
בשנת 1805, האנגלי פלקט המציא את המכונה הראשונה לקצירת דגנים ולחיתוך עשבים שוטים.המכונה הונעה על ידי אדם, והסכין הסיבובית הונעה על ידי מנוע הילוכים כדי לחתוך את הדשא.זהו אב הטיפוס של מכסחת הדשא.
בשנת 1830, מהנדס הטקסטיל הבריטי ביל פודינג רשם פטנט על מכסחת הדשא התוף, לשבחים.
בשנת 1832 החלה חברת Ransoms Agricultural Machinery Company בייצור המוני של מכסחות תופים.
בשנת 1831, מאסטר הטקסטיל הבריטי קביליה השיג את הפטנט הבלעדי בעולם על הכוס.
בשנת 1833 החלה חברת Ransoms Agricultural Machinery Company בייצור המוני של מכסחות תופים.במאה ה-19, מכסחת תופים קלת משקל וניתנת לתמרון הייתה בשימוש נרחב בחגורות ירוקות לצד כבישי תנועה.
בשנת 1902, הבריטי London Enns ייצר מכסחת תוף המונעת על ידי מנוע בעירה פנימית, שעקרון שלה נמצא בשימוש עד היום.
זה העשב שאנו רואים בדרך כלל בטלוויזיה האמריקנית בארץ, וקל מאוד לקצץ איתו את הדשא.
עם העלייה המהירה של תעשיית הדשא, החלה סין להשתמש במכסחות דשא מצטברות במאה ה-21.בסוף המאה ה-19, ההגנה על מדשאה הייתה מתישה.לדוגמה, באחוזה הגדולה של בלנהיים (כפר במערב בוואריה, גרמניה), אם מועסקים 200 עובדים, 50 מהם הם תחזוקת דשא.בעונה שבה האדשא גדל בפראות, יש לכסח את הדשא כל עשרה ימים בערך.מכסחות מחזיקים כלים ארוכים מאוד (חרמשים: הלהבים משוננים ודורשים השחזה תכופה עם אבן משחזת כדי לשמור אותם חדים) ברציפות כדי לחתוך את הדשא (למעשה פועלים יותר כמו שימוש במסור כדי לחתוך את הדשא) ).לאחר סיום העבודה, הדשא מלא בלהבי דשא מנוסרים, ולאחר מכן אוספים את להבי הדשא שעל הקרקע ומשמשים להאכלת הבקר והכבשים בחווה, מה שחוסך זמן ומצמצם את הפגיעה באדמת הדשא.הוא מורכב ממכשיר הרמה מקביל של ארבעה מוטות, מסגרת, מתקן עשב כנף שמאל וימין, ומתקן התאמת סטייה לכל המכונה.